ט״ו בשבט תשפ״ה 2025
היעדר בסיס הלכתי לט״ו בשבט הביא לכך שהחג התפתח והשתנה לאורך הדורות. עם כניסת בני ישראל לארץ מצווים על נטיעה: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם" (ויקרא י״ט). במשנה נקבע ״ראש השנה לאילן״ כמועד לחישוב שנת המעשרות לצורך חישוב ״מתנות לעניים״: לקט, פאה ושכחה.
לאחר חורבן בית המקדש וגלות העם מארץ ישראל הפך ט״ו בשבט ליום המציין את הקשר בין העם היושב בגלות לארץ ישראל. אכילת פירות הייתה הדרך לתת טעם לזיכרונות ולקשר, מכיוון שלא יכלו לאכול פירות טריים מן הארץ אכלו פירות שנקטפו, יובשו ונשלחו אל הגולה. דווקא בימינו, כשאנחנו יושבים על אדמת הארץ ופירותיה הטריים זמינים עבורנו, אנו בוחרים לאכול פירות יבשים שמיובאים מחו״ל.
מקובלי צפת, תלמידיו של האר״י, קיבלו על עצמם לתקן את התקלקלות העולם בעקבות חטא האדם הראשון. באמצעות ״תיקון ט״ו בשבט״ הם מבקשים להתקרב לגן העדן, לטעום מפירותיו ולתקן את אילנותיו הפגומים.
לאחר חזרת היהודים לארץ ישראל בראשית הציונות, המורים והמורות קבעו את מועד ט״ו בשבט כחג הנטיעות.
כל אחת מהתחנות בהתפתחות החג מוסיפה נדבך חדש המביא לידי ביטוי מחויבות לצדק חברתי, לתיקון העולם ותיקון עצמי ולהחייאת העם והקשר לארץ ולמולדת.
רבי נחמן מברסלב היה אומר: “וְכִי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד ... כִּי כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵש לוֹ שִׁירה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁזֶה בְּחִינַת פֶּרֶק שִׁירָה, וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה”. (לקוטי מוהר”ן תנינא ס״ג)
רבי נחמן מספר שלכל עשב בטבע יש ניגון משלו. הרועה נמצא בקשר יומיומי עם הטבע ולכן הוא יכול לשמוע את מנגינת העשבים ולתרגם אותה לניגון משלו.
גם אנחנו האורבניים מחפשים לעיתים בית מרגוע לנפש. היציאה אל הטבע מאווררת את המחשבות והרגשות ומקרבת אותנו אל עצמנו. הטבע אינו רק מקום לגידול צמחים ועצים אלא מקום להתחבר באמצעותו לרבדים הרוחניים שלנו, שטרדות היומיום דוחקות אותם אל תחתית סדר העדיפויות.
ט״ו בשבט מדגיש את הצורך לשמור על הטבע ועל איכות החיים והסביבה, על החי והצומח בכדי שיהיה לנו מקום לתת לנפש שלנו לנוח.
צריך לו לאדם שילמד מן
האילנות כוחה של תקווה.
שכן, על אף שעמדו
ערומים ללא כסות ועלווה
בימי הקרה, באביב
מצמיחים עצמם מחדש
(עדי אביטל רוזין)
חג אילנות וט״ו בשבט שמח
... מידע נוסףפחות מידע
