קבוצה של חבר הלשכה ביקרה באחד הגנים הלאומיים, אחת התיירות שכחה תיק עם כסף ועוד דברי ערך. צוות הגן הלאומי התקשר למשרדי הלשכה והעביר את התיק ותכולתו היקרה אל ידי צוות הלשכה שצמא למזומנים במיוחד לקראת הסופ״ש…. 

למרות הפיתוי, החליט הצוות לבחור בטוב. עפ״י שעת הביקור וסימנים נוספים התקשרו מהלשכה אל המארגן וביקשו לברר אם אכן התיירת המדוברת שגם דרכונה היה בתיק שייכת לקבוצה שלהם. 

לאחר ברור שב חבר הלשכה והודיע שהתיירת אינה שלהם. 

צוות מצומצם של הצוות המצומצם של הלשכה התכנס לדיון חירום בסוגייה כבדת המשקל, מה עושים עם השלל? 

הצוות עיין בקיצור שולחן ערוך ואף, נעזר ב״חוק השבת אבידה, תשל"ג-1973״ בו כתוב במפורש:

״לא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים, יראו כאילו התייאש ממנה והמוצא יהיה לבעל האבידה״ 

במדינה בה בחירות נערכות אחת לכמה חודשים במקום כל ארבע שנים הרי שארבעה חודשים הם כארבע שעות ומכאן התפתו חברי הצוות להכריז כי ״המוצא יהיה לבעל האבידה"  

לאחר שגושפנקא להשארת האבידה בידי הצוות נמצאה, הוחלט לחלק את השלל. 

מיכל ג. הידועה גם בשם מיכל גתרון לא מצאה מנוח והמשיכה בסיוע שירלי מצוות הגן הלאומי בניסיונות האיתור, (וזאת בניגוד גמור להנחייה/החלטה המפורשת כי האבדה תשמש לתענוגות עבור חברי צוות הלשכה), עד שמצאה את התיירת ובאמצעות חבר הלשכה דאגה להשיב את האבדה לבעליה. 

שאר חברי הצוות ברכו את מיכל בפנים זועפות על התמדתה ודבקותה במשימה.